top of page
השיבה
נשתכחה ממני שמחת הצלילים
הפחד הפך למנת גורלי,
רחמי המקולל הוליד עבדים,
לא זכרתי עוד צחוק ילדים.
מתוך עומק האופל הפציע האור
עייפתי מהצער, הקדרות והקור,
עייפתי כל כך מחוסר אונים,
ניערתי מעלי את עול השנים.
נוגעת באדמה בידיי הרועדות
החול מתפורר מבין האצבעות
ושפתי לוחשות ברטט: "שלום"
חזרתי הביתה, התגשם החלום.
1974
ביתי נהרס, נחרב גם הגן
ברחתי ממוות בלי לדעת לאן,
גררתי רגלים עטויות בסחבות
חבולה ודואבת מאלפי חבטות.
חיפשתי מקלט בבתים של זרים
בארצות רחוקות, בערים, בכפרים,
מיותרת הייתי, שונה מכולם
וחיץ ניצב ביני לעולם.
כתפי נשאו את חטאי אחרים
נחנקתי בגז, בערתי בתנורים
התייסרתי איתך עמי הנודד
ושתיקה השתכנה בליבי הבודד
bottom of page